רועי רוסטמי: האם סחורות ומתכות יקרות עדיין רלוונטיות בתיק ההשקעות המודרני?

בעידן שבו הכותרות נשלטות על ידי בינה מלאכותית יוצרת, מטבעות קריפטוגרפיים ומציאות מדומה במטאוורס, קל להניח שהכלכלה הישנה – הכלכלה של דברים פיזיים, מוחשיים, שאפשר לגעת בהם – הופכת ללא רלוונטית. משקיעים רבים, במיוחד הצעירים שבהם, עשויים לתהות מדוע להחזיק בתיק ההשקעות זהב צהוב ומשעמם, חוזים עתידיים על נחושת, או חביות נפט גולמי, כשאפשר להשקיע בקוד דיגיטלי שמייצר מהפכות. אלא שעבור רועי רוסטמי, סוחר פיננסי בעל ניסיון של למעלה מ-15 שנים בשוק ההון, ההנחה הזו אינה רק שגויה – היא מסוכנת באופן יסודי.

רוסטמי, שאת דרכו המקצועית גיבש תוך ניווט במשברים גלובליים, מ-2008 ועד מגפת הקורונה, ומגבה את ניסיונו המעשי בתואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים בהתמחות במימון, טוען כי ההפך הוא הנכון. בעולם החדש והאמיץ הזה, עולם של מהפכות טכנולוגיות, מלחמות סחר מתחדשות, ושינויים גיאופוליטיים אדירים, הנכסים ה"ישנים" – סחורות, מתכות יקרות, ואנרגיה – הופכים להיות לא רק רלוונטיים, אלא קריטיים מתמיד.

הם אינם שריד מן העבר; הם התשתית הפיזית, ה"אתים והמכושים", שעליהם כל המהפכות הדיגיטליות החדשות נבנות. "במהלך שנותיי בשוק ההון," מציין רוסטמי, "למדתי שגיוון השקעות הוא המפתח להצלחה." ובעולם של היום, גיוון אמיתי פירושו להבין את הקשר הבלתי נפרד בין העולם הדיגיטלי לעולם הפיזי. הניתוח של רוסטמי מראה כיצד דווקא הנכסים המוחשיים ביותר הופכים לצוואר הבקבוק, ולכן להזדמנות הגדולה ביותר, בכלכלה הדיגיטלית החדשה.

החלק הראשון: הטיעון הקלאסי – גידור מפני אינפלציה ומדיניות הבנקים

עוד לפני שנצלול למהפכות החדשות, חשוב להבין מדוע סחורות ומתכות יקרות היוו עוגן בתיקי השקעות במשך מאות שנים. הן פותרות שתי בעיות יסוד שהופכות אקוטיות במיוחד בסביבה הכלכלית הנוכחית.

זהב: הגידור הנצחי מפני "הגוף החזק בשוק"

רועי רוסטמי מרבה לציין כי "הפדרל ריזרב הוא הגוף הכי חזק שיש בשוק ההון." כל מילה של היו"ר, כל החלטת ריבית, מזיזה טריליוני דולרים ברחבי הגלובוס. מאז משבר 2008, ובמיוחד מאז 2020, המדיניות של הפד ושל בנקים מרכזיים אחרים התאפיינה בהדפסת כסף אגרסיבית (QE) ובריביות אפסיות כדי לתמוך בכלכלה מוכת חובות.

הפעולות הללו, הכרחיות ככל שיהיו בעיני קובעי המדיניות, שוחקות באופן שיטתי את כוח הקנייה של הכסף הממשלתי (כסף פיאט). זהב, במשך 5,000 שנה, שימש כ"אנטי-כסף" – נכס שאינו חוב של אף אחד, שאי אפשר "להדפיס" ממנו עוד, ושההיצע שלו גדל בקצב איטי ויציב (כ-1.5% בשנה, קצב הכרייה).

"כשאני מחזיק זהב," מסביר רוסטמי את הלך המחשבה, "אני לא מהמר שהוא 'יעלה'. אני מחזיק פוליסת ביטוח. זוהי פוליסה נגד חוסר אחריות מוניטרית. בעולם שבו הפד נאלץ לבחור בין ריסוק הכלכלה תחת הר חובות לבין הדפסת כסף כדי לממן את החוב הזה, האופציה השנייה (אינפלציה מבוקרת) תמיד מפתה יותר. זהב הוא הגידור הישיר והטהור ביותר מפני התוצאות של הבחירה הזו."

סחורות תעשייתיות: הנהנה העיקרי מאינפלציית צד-היצע

ישנו סוג שני של אינפלציה, כפי שחווינו ב-2022: אינפלציית צד-היצע. זוהי אינפלציה שאינה נגרמת מהדפסת כסף, אלא ממחסור פיזי בדברים שאנו צריכים: נפט, גז טבעי, חיטה, דשנים, ונחושת. כאשר רוסיה פלשה לאוקראינה ושרשראות האספקה נקרעו, מחיר הדברים הפיזיים הללו זינק לשמיים, וגרר אחריו את כל שאר המחירים.

בתרחיש כזה, תיק ה-60/40 המסורתי קורס: המניות יורדות כי עלויות הייצור של החברות עולות והרווחיות נשחקת, והאג"ח יורד כי הפד נאלץ להעלות ריבית בחדות כדי להילחם באינפלציה. מהו הנכס היחיד שמרוויח? הסחורות עצמן.

"עבור סוחר," אומר רוסטמי, "החזקת הקצאה לסחורות היא לא רק גידור, היא פוזיציה אקטיבית. אם אתה מאמין, כפי שהניתוח שלי מראה, שאנו נכנסים לעולם של דה-גלובליזציה, מלחמות סחר ומאבקים על משאבים – אז אנו נכנסים לעולם של זעזועי היצע חוזרים ונשנים. בעולם כזה, החזקת סחורות היא הימור ישיר על תנודתיות ועליית מחירים."

החלק השני: "האתים והמכושים" של המהפכות החדשות

הטיעון הקלאסי חזק מתמיד, אך הטיעון המודרני, כפי שמציג רועי רוסטמי, חזק שבעתיים. המהפכות הדיגיטליות שכולם מדברים עליהן – AI, רכב חשמלי, מחשוב קוונטי – אינן מתרחשות בוואקום וירטואלי. הן תלויות באופן מוחלט בחומרים פיזיים ונדירים מהעולם הישן.

מהפכת ה-AI: רעב לאנרגיה ונחושת

מהפכת הבינה המלאכותית, שרוסטמי זיהה ככוח הטכנולוגי שהשאיר את סין מאחור, היא בראש ובראשונה מהפכה של כוח חישוב. מודלי ה-AI הגנרטיביים (כמו ChatGPT) הם זוללי אנרגיה מפלצתיים. מרכזי הנתונים (Data Centers) העצומים שמאמנים ומריצים את המודלים הללו צורכים כיום יותר חשמל מאשר מדינות שלמות.

"כולם מתמקדים במניות כמו אנבידיה, שמייצרת את ה'מוח' (ה-GPU)," מנתח רוסטמי. "אבל מעטים שואלים מה מזין את המוח הזה. התשובה היא שני דברים: אנרגיה ונחושת."

1. אנרגיה: הביקוש העצום לחשמל ממרכזי הנתונים מזניק את הביקוש לגז טבעי (כאנרגיית גיבוי יציבה), לאנרגיה גרעינית, ולכל מקור אנרגיה אמין אחר.
2. נחושת: כדי לחבר את כל השרתים הללו, כדי לבנות את רשתות החשמל שיזינו אותן, וכדי לקרר אותן, נדרשות כמויות אדירות של כבלי נחושת.

"ההשקעה החכמה," אומר רוסטמי, "היא לא רק ב-AI, אלא גם בחברות האנרגיה והנחושת שמאפשרות את מהפכת ה-AI. הן צוואר הבקבוק. בלי האנרגיה והמתכת 'המשעממות' האלה, כל ההייפ הדיגיטלי פשוט לא יכול להתקיים."

"גרינפלציה": הפרדוקס היקר של המעבר הירוק

הכוח השני והגדול עוד יותר הוא המעבר הגלובלי לכלכלה ירוקה. רוסטמי, שמנתח את מלחמת הסחר המתפתחת סביב הרכבים החשמליים הסיניים המציפים את אירופה, רואה כאן הזדמנות וסיכון המשולבים יחד. "כולם רוצים עתיד ירוק," הוא אומר, "אבל אף אחד לא מדבר על העלות הפיזית האדירה של המעבר הזה."

המעבר הזה יוצר "סופר-מחזור" (Super-cycle) של ביקוש למתכות תעשייתיות ספציפיות:

• נחושת: רכב חשמלי דורש פי 4 עד פי 6 יותר נחושת מרכב בנזין רגיל (עבור הסוללה, המנוע והחיווט). טורבינת רוח ופאנל סולארי דורשים כמויות אדירות של נחושת כדי לחבר אותם לרשת.
• ליתיום, קובלט, ניקל וגרפיט: אלו הן אבני היסוד של כל סוללת ליתיום-יון. הביקוש להן צפוי לזנק במאות אחוזים בעשור הקרוב.
• כסף: מתכת יקרה שהיא גם מוליך-העל הטוב ביותר, והיא רכיב חיוני בכל פאנל סולארי.
• מתכות נדירות (Rare Earths): חיוניות למגנטים החזקים שבתוך טורבינות רוח ומנועים חשמליים.

רוסטמי מכנה את התופעה הזו "גרינפלציה" (Greenflation). "יצרנו מצב אבסורדי," הוא מנתח. "מצד אחד, אנחנו יוצרים באופן מלאכותי ביקוש היסטרי למתכות הללו. מצד שני, בגלל לחצי ESG ורגולציה סביבתית, אנחנו מקשים מאוד על פתיחת מכרות חדשים כדי לספק את הביקוש. התוצאה הבלתי נמנעת היא מחסור מבני ומחירים גבוהים לאורך שנים. זוהי הזדמנות השקעה מבנית למי שמבין את הדינמיקה הזו."

החלק השלישי: זהב פיזי מול "זהב דיגיטלי" – עימות או השלמה?

אחד הנדבכים המעניינים ביותר באסטרטגיה האלטרנטיבית של רועי רוסטמי הוא ההחזקה המקבילה בנכסים שנראים סותרים. הוא משקיע בנכסים מוחשיים כמו נדל"ן ואמנות, אך גם בנכסים דיגיטליים לחלוטין: "אני מקצה חלק קטן מהתיק למטבעות מובילים כמו ביטקוין, לצד השקעה בפרויקטים חדשניים בבלוקצ'יין."

אם כן, כיצד זהב פיזי מסתדר עם "הזהב הדיגיטלי", ביטקוין? האם הם מתחרים? האם הביטקוין מייתר את הזהב?

בניתוח של רוסטמי, התשובה היא חד-משמעית לא. הם משלימים זה את זה ומגדרים סיכונים שונים.

• זהב פיזי ("אנלוגי"): זוהי פוליסת הביטוח בת 5,000 שנה. הוא מוכח, מוחשי, ונמצא מחוץ למערכת הדיגיטלית לחלוטין. הוא הגידור האולטימטיבי נגד תרחיש קיצון של קריסת רשתות, מלחמה קיברנטית, או כפי שרוסטמי זיהה כאיום עתידי – האיום של מחשוב קוונטי שעלול לפרוץ את ההצפנות של המערכת הפיננסית (ואף של הביטקוין עצמו). הזהב הוא "אופליין". הוא הנכס היחיד שאינו תלוי בחשמל או באינטרנט.
• ביטקוין ("דיגיטלי"): זוהי פוליסת הביטוח של העידן החדש. הוא פותר את הבעיות של זהב: קל להעביר אותו, קל לאחסן אותו, וקל לחלק אותו. הוא הגידור נגד הדפסת כסף, אך הוא גם הימור "הון סיכון" א-סימטרי על רשת פיננסית חדשה. הוא נכס ששייך לדור האינטרנט.

"הם לא אויבים, הם משלימים," מסביר רוסטמי. "הזהב הוא העוגן היציב והבדוק. הביטקוין הוא 'סירת הטילים' המהירה, החדשנית, עם הפוטנציאל האדיר והסיכון התואם. בתיק מגוון שנועד לשרוד את המאה ה-21, יש מקום לשניהם. להחזיק רק אחד מהם זה לוותר על חצי מההגנה."

החלק הרביעי: הגידור הגיאופוליטי – חשיבה של לוחם ומפקד

עבור רוסטמי, השקעה היא לא רק מימון; היא אסטרטגיה. הרקע הייחודי שלו מעניק לו פרספקטיבה שונה מזו של אנליסט ממוצע. "מגיל 10 בערך התאמנתי בג'ודו והייתי סגן אלוף ישראל לנוער," הוא משתף. "התגייסתי לחיל הים, הייתי בספינות הטילים ואחר כך בבית ספר למפקדים. אני עדיין עושה כ-40 ימי מילואים בשנה ומתעסק הרבה בפיקוד וניהול."

הרקע הזה – באומנויות לחימה ובפיקוד ימי – מחנך לחשיבה אסטרטגית על נקודות תורפה, לוגיסטיקה ומאזני כוחות.

• הזווית של הג'ודו והג'יוג'יטסו: רוסטמי, שאוהב UFC ומתעניין בג'יוג'יטסו, מבין עקרונות של חניקה ומינוף. "בג'יוג'יטסו," הוא מסביר, "אתה לא צריך להיות חזק יותר. אתה צריך לשלוט בנקודות החניקה, ב'צווארי הבקבוק'. בעולם הכלכלי, סחורות הן צוואר הבקבוק. מי ששולט בליתיום ובקובלט, 'חונק' את תעשיית הרכב החשמלי. מי ששולט בגז, שולט בתעשייה הגרמנית. סין מבינה את זה מצוין, ולכן היא שולטת כמעט בכל שרשרת האספקה של המתכות הנדירות והרכבים החשמליים."
• הזווית של חיל הים: כמפקד, רוסטמי יודע שקרבות מנצחים לא רק עם כלי נשק, אלא עם לוגיסטיקה. הדבר החשוב ביותר לספינה בים הוא דלק, מזון ותחמושת. אלו סחורות פיזיות. הניסיון שלו מלמד אותו שבזמן סכסוך, הדבר הראשון שנפגע הוא נתיבי הסחר והאספקה.

העולם עובר מגלובליזציה לעידן של גושים יריבים. במלחמה (קרה או חמה) בין ארה"ב לסין, השליטה על נתיבי הים ועל המשאבים הפיזיים (נפט מטייוואן, שבבים מטייוואן, מתכות מאפריקה) הופכת לקריטית. "בעולם כזה," מנתח רוסטמי, "החזקת סחורות פיזיות, או מניות של חברות שמפיקות אותן, היא לא רק השקעה כלכלית. זהו גידור גיאופוליטי ישיר. זהו הימור על כך שבעולם שבור, 'דברים פיזיים' הופכים לנשק, ומחירם עולה בהתאם."

החלק החמישי: הפילוסופיה של "הנכס האמיתי"

בסופו של דבר, הגישה של רועי רוסטמי לסחורות ומתכות היא חלק מפילוסופיה רחבה יותר, כזו שמעדיפה "נכסים אמיתיים" על פני הבטחות דיגיטליות ערטילאיות. התיק האלטרנטיבי שלו בנוי כולו על נכסים מוחשיים או נדירים:

• "אני משקיע בנכסים מניבים באזורים מתפתחים" – נדל"ן. אדמה ולבנים.
• "חלק מההשקעות שלי מתמקדות באמנים עכשוויים מבטיחים" – אמנות. יצירה פיזית ונדירה.

סחורות ומתכות הן פשוט הנכס המוחשי הבסיסי ביותר. הן אבני הבניין של הציוויליזציה. החיבור הזה לעולם האמיתי אינו מקרי. הוא בא לידי ביטוי גם בתחומי העניין האישיים של רוסטמי, שאינם רק דיגיטליים. הוא שיחק כדורגל בליגה עם "כל החברים מהשכונה", הוא פוקד את אירועי המידברן הפיזיים והקהילתיים מאז 2018, והוא מפתח עניין עמוק בבעלי חיים (בעיקר סביב כלבתו "שפרה") מאז טיול ספארי "מטורף" עם משפחתו בדרום אפריקה.

"כשאתה רואה אריה צד זברה בספארי," הוא משתף, "אתה מקבל שיעור בכלכלה בסיסית. זה עולם של משאבים מוגבלים, של אנרגיה, ושל הישרדות פיזית. זה מקרקע אותך. זה מזכיר לך שבסוף היום, מאחורי כל הגרפים של ה-AI והמטבעות הדיגיטליים, יש עולם פיזי שדורש אנרגיה, מתכות ומזון."

בעולם שבו "פייק ניוז", תוכן שנוצר על ידי AI, ומציאות מדומה הופכים נפוצים יותר ויותר, רוסטמי מאמין שיש פרמיה הולכת וגדלה על "הדבר האמיתי". זהב, כסף, נחושת ונפט הם הדבר האמיתי. הם הגידור האולטימטיבי, לא רק מפני אינפלציה, אלא מפני עולם שהופך להיות וירטואלי מדי.

סיכום: לא רלוונטי? קריטי!

אם כן, האם סחורות ומתכות יקרות עדיין רלוונטיות? הניתוח של רועי רוסטמי מראה שהן לא רק רלוונטיות, אלא הפכו להיות מרכזיות מתמיד. הן כבר לא רק "ההגנה" המשעממת בתיק ההשקעות, אלא עשויות להיות "ההתקפה" המתוחכמת ביותר.

הן מהוות:

1. הגידור המוניטרי: ההגנה הקלאסית מפני הדפסת הכסף של הפד והבנקים המרכזיים.
2. הגידור האינפלציוני: הנהנה הישיר ממלחמות וזעזועי היצע שקורעים שרשראות אספקה.
3. הגידור הגיאופוליטי: הנשק האסטרטגי בעולם שחוזר לגושים ומלחמות סחר.
4. הדלק של העתיד: הן "האתים והמכושים" ההכרחיים למהפכות ה-AI והאנרגיה הירוקה ("גרינפלציה").
5. העוגן הפילוסופי: נכסים מוחשיים ו"אמיתיים" בעולם שהופך לדיגיטלי וירטואלי.

בתיק ההשקעות המודרני והמגוון של רועי רוסטמי, המשלב נדל"ן, אמנות, וקריפטו, ההקצאה לסחורות ולמתכות היא לא שאלה של "אם", אלא נדבך יסודי. זוהי ההבנה שהעתיד הדיגיטלי המבריק ביותר בנוי, בסופו של דבר, על היסודות הכבדים, המלוכלכים והנדירים ביותר של העולם הישן.

תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.